יום רביעי, 10 במאי 2017

ארץ זבת חלב ודבש







ה "מימ" (meme) הפוליטי שמוצג לעיל מדבר למעשה על פרשת המתנות שעליה נחקר ביבי נתניהו ראש ממשלת ישראל כבר תקופה, בתקשורת לפני זמן מה החלו לעלות כתבות העוסקות בנושא, שדיברו על המתנות בשווי אלפי שקלים שקיבל נתניהו בתמורה לעזרה מסוימת מצידו (למעניק המתנה).
בתגובה לסערה שהתרחשה בתקשורת לגבי החקירה והפרשה הנ"ל ביבי נתניהו אמר את המילים הבאות: "לא יהיה כלום כי אין כלום". חקירת הפרשה עדיין מתקיימת ואין החלטה חד משמעית לגבי העניין אך כל אחד עם דעותיו עוקב אחרי התפתחות הנושא .


נתניהו על החקירה הפלילית: "לא יהיה כלום - כי אין כלום"

תגובה ראשונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפרסומים כי היועץ המשפטי לממשלה החליט לפתוח ב חקירה פלילית נגדו. מטעמו של ראש הממשלה נמסר היום (ו') בתגובה כי "כל הפרשיות כביכול התבררו כעורבא פרח, וכך יהיה גם לגבי הטענות המתפרסמות בתקשורת כעת. אנו חוזרים ואומרים: לא יהיה כלום - כי אין כלום".

יאיר נתניהו מסר עדות במשך 5 שעות

בני משפחת נתניהו | צילום: פלאש 90, אבי אוחיון לאחר שנחקר ראש הממשלה נתניהו ולאחר שגם רעייתו זומנה למסור עדות, הגיע אמש (שלישי) תורו של בנו של בנימין נתניהו, יאיר, להעיד במסגרת חקירת פרשה 1000 - "פרשת המתנות". במסגרת הפרשה חשוד ראש הממשלה בקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים בישראל ומחוצה לה, בשווי של מאות אלפי שקלים.

יום שבת, 6 במאי 2017

עבודת סיום


ייצוג האישה בפרסומות

ייצוג האישה הינו נושא שעד היום מדובר ועולה כבל יום ויום, קיימים הרבה סטריאוטיפים להיכן מקום האישה וייעודה בחיים וכל אחד שיישאל מה מקום האישה? כמובן שהתשובה על כך תהיה במטבח ולעיתים אף ישיבו בבית. האישה לפי סטריאוטיפים אלו זקוקה לגבר בחייה ובלעדיו לא שווה אך גם איתו זניחה ולא משמעותית, האישה צריכה לעמוד ולבשל כל היום , לעשות כביסה, לחנך את הילדים וזהו כאן נגמר תפקידה של האישה.. והדבר הכי עיקרי בכל היותה אישה היא גם התכשיט לידו של הגבר כמובן, איך יכולתי לשכוח..

על פי אותם סטריאוטיפים הפרסומאים 
בשנות החמישים הציגו את הנשים בפרסומות כבעלות התפקיד הניצחי בבית בדרך כלל הוצבו במטבח, בחדר הכביסה, בחדר השינה וכו'.. כל חייהן סבבו בעיקר סביב הגבר שלהן וסביב ילדיהן.
לרוב בפרסומות מסוג זה האישה תוארה כחלשה, רגשנית, תלותית מאוד בגבר שלה, טיפשה וחסרת על אינטיליגנציה בסיסית ועל כן גם חסרת עבודה מבוססת,  לעומת הגבר שמוצג כזה שתפקידו לעבוד ולפרנס את הבית, הוא חכם, בעל חוזקה- הדומיננטי בבית והאחראי למשפחה.
יתרה מזאת, רוב הפעמים הנשים הוצגו כאימהות ולא כבנות זוג, מעט מאוד מן הפרסומות שכללו נשים בתוכן היו כאלו שמציגות אותן כבנות זוג, וגם זאת משום שרצו הפרסומאים להעביר מסר כזה או אחר שחוזר לנושא שאישה צריכה להיות יפה, מטופחת ורזה על מנת להשיג גבר כי אם לא חרב עולמה.
באופן כללי יותר ניתן לומר שדמות האישה בפרסומות אופיינה כרגשנית, חלשה, תלותית ולא מאוד אינטליגנטית.



כפי שניתן לראות בפרסומת זו האישה מוצגת כרווקה
אך זאת משום שמטרת הפרסומת הינה למכירת
מוצרים לגבר ובייחוד כתוב: "לגבר שלך.." משמע
לא נראה אישה סטנדרטית ללא גבר לצידה או יותר
נכון אישה לצד הגבר.
כפי שניתן לראות בפרסומת זו האישה הינה אשת בית,
היא מוצגת כאן כאמא לתינוק. מטרת פרסומת זו הינה
למכור משחה לתינוק , על פי הפרסומת ההצעה לשימוש
במוצר היא על ידי רופא ולא רופאה כי למה שאישה תהיה
רופאה היא הרי אישה.


בשנות ה- 60 ושנות ה-70 החל הפמיניזם לעלות , וחל שינוי בתיאורה ומראה הנשים בפרסומות הן החלו פתאום להפוך לבעלות תפקידים כנגד אותן התפישות המיושנות.


למרות שעדיין הנשים מוצגות כרזות יחסית
בפרסומת זו, הן בעלות תפקיד שנחשב
כגברי באותה התקופה, בפרסומת כתוב:
"לבראיות כל החיילות..." משמע לא רק
מראים כי תפקידה החדש של האישה
הינו חיילת אלא גם מציינים זאת בכתיב.






















בשנות ה-80 ושנות ה-90  עולם הפרסום התהפך באופן מובהק, אופן הצגת האישה בפרסומות הפך מתמים לגס ביותר, למעשה בפרסומות אלו נהפכו הנשים ללבושות בלבוש מינימלי ומביטות במבטי תשוקה.
הפרסומאים בתקופה זו ועד היום למעשה הבינו כי "סקס מוכר" וזהו גם כיום דבר שידוע בתעשיית בפרסום הרחבה, בפרסומות אלו למעשה הופכים את האישה לאובייקט מיני ומחפיצים אותה.
זוהי למעשה פרסומת לסבון נקה 7, נוכל לראות כי
התחלפה התמימות בגסות מאחר ומופיעה בפרסומת
אישה עירומה במעיל גשם שקוף רצה רטובה
באמצע הרחוב עם הכיתוב: "החתיכה הכי טובה בעיר". 






























שדולת הנשים - ייצוגי נשים בפרסומות

ייצוגי נשים בפרסומות

נשים כחפצים: דימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית

המאמר בוחן את אופן הייצוג של גברים ונשים בפרסומות ככלי להבנת מערכת היחסים המגדריים.

יום ראשון, 19 במרץ 2017

ייצוג המזרחים בתקשורת



התקשורת מהווה מוטיב מרכזי בחיי היום יום של כל אחד מאיתנו והיא למעשה יוצרת לנו משמעויות ומארגנת לנו את המחשבה על המציאות הקיימת ובכך מעצבת את חיינו. מאמר זה יעסוק בכיצד עדה מסוימת נתפסת בעיני הציבור ע"י התקשורת .


מאז ומתמיד החברה הישראלית כללה מגוון של עדות שהגיעו למדינתו משלל מדינות, כבר מתקופת העלייה עקב הקמת המדינה הייתה חלוקה עדתית מובהקת בחברה הישראלית בין עדות המזרח לבין עדות אשכנז.
רבות הן הפעמים שאנו נתקלים בסטראוטיפים כנגד עדות מסוימות, היום ארצה להתמקד בדרך בה מיוצגים המזרחיים במדינתנו.
התפישה שלנו כציבור מועצבת על ידי התקשורת שמאכילה אותנו סטראוטיפים וגזענות, המזרחים שאנו מכירים אלו הקולניים, עצבניים, בעלי הדיבור הלא מתורבת, אלו העובדים בעבודות פשוטות,שהשכלתם שואפת לאפס, חסרי "כסף לבזבוזים", מלבושם פשוט וזול ותרבותם לא מנומסת ומחוסרת הליכות .
כך למעשה אנחנו רואים את המזרחי עפ"י התקשורת, התקשורת תמיד תשווה דבר מסוים לקיצון לו כי הרי מה הוא דבר ללא היפכו, במקרה זה האשכנזי הוא ההפך המוחלט למזרחי, הוא מבוסס ואמיד, בעל אינטליגנציה, דיבורו מנומס והתנהגותו תרבותית ובעלת הליכות, עובדים בעבודות נחשבות.
נוכל לראות את הדימויים וההשוואות הנעשות במרבית המקרים בין שני הפכים מוחלטים בסרט "סאלח שבתי", זהו סרט ישראלי שבאחת מן הסצנות הידועות ביותר שלו מתואר היחס של יוצאי אירופה ליוצאי המזרח:

בסצנה המוצגת לעיל האישה שניתן לראות כי היא לבנה ובוודאי עלתה מן אירופה לארץ מציבה את עצמה ברמה מעליו ואומרת לדמות המרכזית- סלאח שבתי כהה עור ומזרחי, כי הם יוצאי עדות המזרח צריכים לשכוח את כך מנהגיהם הברבריים שהכירו בארצות מולדתם ולהתחיל לחיות לפי המנהגים בארץ- לפי יוצאי אירופה. סלאח שבתי שואל את הגברת מדוע הוא צריך להשתנות, האם בגלל שליוצאי אירופה זה מפריע? האם אדם צריך לשנות את כל מהותו על מנת להשתייך למדינה שלנו? האם לשם כך הוקמה המדינה? שעדיין נוכל להתייחס אחד לשני כזרים? הקמת המדינה נועדה לפתור את בעיית היהודים שהייתה הפרדתם בגולה וחוסר המדינה להתיישב בה על מנת לחזור ולהיות עם יהודי מאוחד ומה יצא זה עם יהודי שעד היום חי בעולם משלו.
דוגמא נוספת לכך הינה סצנה מן סרט הילדים המפורסם "פוקהונטס";


ב"פוקהונטס" מדובר על אנגלים אשר מחפשים ארץ לכבוש, הם גילו את מקום מגורם של האינדיאנים וביניהם פוקהונטס, בכוונת ג'ון סמית ושאר חבריו למסע החיפוש להפוך את השטחים שמכריזים כעל שלהם(של האנגלים) לאנגליה עצמה כלומר להפוך את השטח הנתון לדומה למאיפה שבאו, ג'ון ופוקהונטס נפגשים ומתאהבים אך ג'ון קורא לא פראית ואומר כי הם הפראים צריכים ללמוד כיצד לחיות בעולם מתורבת כמו זה שהם מתכננים לייצר, ג'ון למעשה מייצג בכך את העליונות שלהם על גבי האידיאנים באמירותיו וחשיבתו. פוקהונטס מסבירה לו כי הוא לא יודע רבות ושלא מבין באמת שאין לשנות עם מסוים ולהפוך אותו לזהה אלא לחיות עימו.
בשני הסצנות הללו נראה כי עדה או עם מסוים מתעלה על השני ורוצה לשנותו על מנת שיהפוך להיות ברמתו, במקום לחיות כשווים ולחיות בתיאום אחד עם השני מנסים ה"נחשבים" להפוך את השאר לכמוהם.
לפי דעתי אנו צריכים לשאול את עצמינו כמה שאלות חשובות,
האם המזרחי באמת מתנהג באופן ברברי?
האם המזרחי באמת מצטייר כעבריין?
מי אמר שמזרחי פחות טוב מאשכנזי? בפועל אדם נשפט על פי מוצאו אך לפי דעתי הוא גם נשפט לפי מידותיו, ערכיו, אופיו והתנהגותו, אך האם כל המזרחים קולניים ועצבניים? לא, לא כולם. כל אדם הוא אדם בפני עצמו , כל אחד נבדל מהאחר במעשיו ובאופיו ולכן לדעתי לא אמור להיות שוני המבוסס על רקעו העדתי.
האם באמת המזרחי מתלבש מוזר? מי קבע שכך הדבר?, הרי שהכל עניין של נקודת מבט, אחד יכול לחשוב שהלבוש מוזר והאחר להפך. והשאלה המשמעותית ביותר שעליה רובנו צריכים לעשות חושבין היא- האם אנחנו כציבור נמשיך להאמין לכל דבר ודבר שאנו רואים בתקשורת?
אני אישית מסתייגת מהסטריאוטיפים כנגד המזרחים, למרות שישנו בסיס אמת לסטריאוטיפים האלו ונכון שישנם מזרחים שהם קולניים וצעקניים, חמי מזג ודיבורם ירוד אבל ישנם כאלו שהשכלתם גבוהה ודיבורם נאות ורהוט. לדעתי אדם אמור להישפט על פי מי שהוא כבן אדם ולא מאיפה בא ומאיזה מוצא הגיע. כל אדם ראוי להערכה (אישית ומקצועית) מחוסרת דעה קדומה לגבי עדתו או מוצאו!

יום שבת, 18 בפברואר 2017

ניתוח הסרט מלך האריות




הסרטון לעיל הינו למעשה אחד מן השירים המופיעים בסרט הילדים "מלך האריות" אשר אותו שר סקאר אחת מן הדמויות המרכזיות בסרט. לפני שאוכל להסביר את השיר וכיצד משקף את אופיו וטבע פעולותיו של סקאר, הנה רקע לדמויות המרכזיות יותר בסרט החיוניות להבנת התרחישים בשיר...
סימבה -
תוצאת תמונה עבור סימבה
סימבה הוא המיועד להיות המלך הבא על העמק. הוא הבן של מואפסה וסאראבי, אחיינו של סקאר (אחיו של מופאסה). בתחילתו של הסרט ניתן לראות שסימבה נולד כבן מלוכה, כבר הרגע בו הוא נולד ניתן לו עתידו, להיות המלך הבא על העמק, העתיד שלהם נקבע מראש, ללא כל חשיבה, סימבה מקבל את היעוד למלוכה מעצם היותו בנו של המלך, מופאסה. בקטע זה בסרט חל אובדן הילדות, סימבה הוא גור, הוא אמור להיות כמו כל הילדים, לשחק ולא לחשוב על מה יקרה כשיגדל, סימבה חושב וחושק במלוכה אשר הוא אמור לקבל לאחר אביו. דבר זה מאפיין את אובדן הילדות, הילדים רוצים להתבגר יותר מהר ולעסוק בדברים של מבוגרים במקום להתעסק בדברים של ילדים. כאשר סימבה היה קטן רפיקי מציג אותו בגאווה ומרים אותו מעל צוק התקווה על מנת שכל חיות העמק יוכלו לראות את בן המלך. סקאר, דודו של סימבה, לא מרוצה מכל עניין זה מכיון שברגע אשר סימבה נולד נלקחה ממנו הזכות להיות המלך הבא על העמק, הוא חושב כיצד "לנקום" בסימבה על כך שלקח לו את תפקיד המלך. כאשר סימבה קצת גודל, מופאסה לוקח אותו לפסגה של צוק התקווה בשביל להראות לו את שטחי ממלכתו העתידית. סימבה רואה מחוץ לגבולות הממלכה אזור חשוך ואפל והוא מתעניין מה מתרחש שם למרות שאביו, מופאסה, הזהיר אותו כי מקום זה הוא מקום מסוכן ושבשום אופן אינו יגש לשם. סימבה הולך לבקר את דודו סקאר, סקאר מספר לו על האזור האסור, הוא מספר לו כי מקום זה הוא בית קברות לפילים ושרק מי שאמיץ הולך לשם. סקאר גורם לסימבה בכוונה להתעניין יותר במקום למרות שהוא יודע שנמצאים שם הצבועים אשר הם חיות מסוכנות עבורו. הוא עושה זאת על מנת להגביר את סקרנותו לגבי המקום וכך הוא ילך לשם ויסכן את חייו ואם יקרה לו משהו סקאר יהיה שוב המיועד למלך הבא ולא סימבה. סימבה באמת הולך לשם ולוקח איתו את חברתו נלה, מכיון שלא רצה שאימו, סאראבי, תדע לאן הוא הולך כדי שלא תעצור בעדו הוא משקר לה ואומר כי הם הולכים לבור המים, כדי שאימו ואמא של נלה יאשרו להם ללכת. סאראבי מסכימה בתנאי שזאזו ילך איתם וישגיח עליהם. גם פה ניתן להבחין באובדן הילדות, סימבה ונלה רוצים ללכת למקום אשר מסוכן לביטחונם, הם רוצים להרגיש בוגרים יותר ממה שהם באמת. סימבה ונלה מסכימים ובמהלך הדרך הם חומקים מהשגחתו של זאזו והולכים לעבר המקום האסור. סימבה פועל באופן יהיר, הוא לא חושב על ההשלכות שם מעשיו, הוא פועל במהירות ללא חשיבה מוקדמת. כאשר סימבה ונלה מתקרבים לבית הקברות זאזו מוצא אותם ומנסה לשנות את עמדתם ולהחזירם הביתה. הם עומדים על שלהם ולא מקשיבים לדעתו של זאזו.בבית הקברות הם פוגשים את הצבועים אשר קיבלו הוראה מסקאר לתקוף את סימבה ונלה ולפגוע בהם. זאזו מצליח לברוח מן הצבועים והולך לקרוא למוספה. כאשר מוספה מגיע הוא מגן עליהם ומציל אותם. בדרכם לכיון הבית מופאסה מבקש מזאזו לקחת את נלה הביתה על מנת שיוכל לדבר עם בנו, סימבה. סימבה מסביר לאביו כי הוא פעל כך מכיון שרצה להפגין את האומץ שיש לו, מוספה מסביר לו כי הוא להיות אמיץ לא מתבטא בכך שהוא הולך למקום שיעורר לו צרות. בסוף השיחה בין האב לבנו, הם שוכבים על הגב ומסתכלים על השמים ומוספה מספר לסימבה כי הכוכבים הנמצאים שם הם המלכים של העבר אשר שומרים עליהם מלמעלה. סקאר מתכנן מחדש את תוכניתו להחזיר לו את המלוכה, הוא מביא את סימבה אל תוך התהום, הולך בטענה שהוא כבר חוזר ובינתיים הצבועים הבריחו עדר של גנו למקום בו היה סימבה. סקאר הלך אל מופאסה ואמר לו שסימבה בסכנה, מופאסה אשר דאג לבנו בא לעזור לו אך בסופו של דבר יצא כי הוא הציל את סימבה אך הוא עצמו נהרג. סקאר אומר לסימבה לברוח אל מנת שלא יואשם בהריגת אביו. סימבה בורח, כאשר סימבה בוחר לפעול כך הוא בעצם מתנער מאחריות, הוא מוצא בבריחה כדרך האידיאלית להתמודד עם המצב. סימבה ניצל במדבר על ידי טימון ופומבה, הם מגדילים אותו עד שהוא נהיה בוגר. יום אחד מגיעה לביאה על מנת למצוא לה ולמשפחתה אוכל ותוקפת את טימון ופומבה, סימבה אשר בא לעזרתם נלחם בה אך פתאום מגלה כי לביאה זו היא נלה, חברתו. היא מספרת לו על השלטון של סקאר ועל מצבו של העמק, סימבה מרגיש אשם בכל המצב אך מעדיף לברוח מן עברו. בסוף סימבה מחליט להתנתק ממה שקרה לו בילדותו והוא חוזר כדי למלוך על העמק. הוא חוזר ומתעמת עם סקאר, סקאר מכריח את סימבה להתוודות על מותו של אביו מול כולם. כאשר סימבה מצליח לגבור על סקאר הוא גורם לו להודות באמת, שהוא זה שגרם למותו של מופאסה. סימבה השכיח ממנו את העבר ופעל למען העתיד הטוב, הוא התנתק ממה שקרה ופעל למען העמק, הוא בא כדי להציל את כולם מידי סקאר. סימבה ממשיך את מלוכת אביו והופך למלך החדש. כשאר העמק משתקם נולדת לסימבה ונלה בת אשר רפיקי מציג אותה מול כולם כמו שעשה עם סימבה כאשר היה גור.


תוצאת תמונה עבור צבועים מלך האריות
צבועים - מראה הצבועים אפל מהשאר, הם הכהים בחברה ולכן צריך כמה שיותר להתרחק מהם על מנת שלא יפגו ויזיקו חלילה.
אד: ה"טיפש" בחבורה, אינו יודע לדבר, יודע לעשות רק הבעות פנים וקולות מוזרים.
באנזי: לא אוהב את אד במיוחד.
שאנזי: מנהיגת הצבועים, נראה שהיא תמיד חושבת ליזום משהו.
אד, באנזי ושאנזי הם צבועים מסוכנים שמונהגים ע"י סקאר. הם משמשים כעוזריו של סקאר למען האינטרסים שלו. בסרט סקאר משתמש בצבועים והם מתנהגים בפראות נגד אויביו של סקאר במטרה להפחידם, הם מדברים בגסות ואינם מרחמים על אף אחד, משמע הצבועים משמשים כחיילי סקאר ומוכנים לעשות הכל על מנת לגרום לאוייבי סקאר לאי נוחות. כאשר סקאר ממנה את עצמו כמלך על צוק התקווה בעקבות הידיעה שהפיץ שסימבה נהרג ביחד עם מופאסה, אך רק מופאסה נהרג - במילים אחרות, הודיע לכולם כי אין המשך לשושלת המלוכה . ובכך סקאר נותן לצבועים זכויות בממלכתו, יותר נכון מבטיח אך לא מקיים. ובכך נוצר שבממלכתו סובלים מחוסר מזון כולל הצבועים.


בסופו של דבר הצבועים מעוניינים בעולם של שוויון בין כולם, הם לא רוצים להיות יוצאי דופן. הם נתיני סקאר אך ורק מן הסביה הפשוטה שהבטיח להם מזון וזכויות,כל אשר חלמו עליו באותה העת, מי יכול להאשים יצורים כה נאיבים שהאינו בבשקר וראו בכך אמת?. (בפועל סקאר לא קיים את הבטחתו, הוא הביא לעתיד גרוע). אולי הצבועים הם קורבנות של הנסיבות, של מראם הכהה והמפחיד שגרם לאחרים להתרחק מהם, הם נולדים כך, לא ביקשו זאת עליהם בשום שלב בחייהם... הצבועים רק רצו לחיות חיים הוגנים, אך המצב כבר לא אפשר זאת ולכן היו צריכים להיות כפופים לסקאר, כיוון שהיה תקוותם האחרונה.
מופאסה -
תוצאת תמונה עבור מופאסה

מופאסה הוא אביו של סימבה, גיבור הסרט, בן זוגה של סאראבי ואחיו של סקאר, מופאסה, אריה בוגר, בעל פרווה זהובה ורעמה גדולה ומטופחת. מופאסה, אריה בעל כריזמה, יכולת הנהגה ושליטה על כל החיות, חכם ולכן מונה למלך על צוק התקווה ומקבל כבוד רב משאר החיות. אמנם, ישנן חיות אשר מפחדות ממנו אך בגלל היותו מלך טוב הוא עדיין מקבל כבוד והערכה גם מהן. למרות היותו מלך, כביכול מושלם, מופאסה הוא מלך שוביניסט וזאת אפשר לראות מכיוון שבתחילת הסרט, כאשר סימבה בכה, אמר מופאסה לאשתו שבשעות הלילה כאשר בוכה בנם היא צריכה לקום לטפל בו ולהאכיל אותו. זה אבסורד לפעמים איך שבטבע יש יותר שוביניזם מאשר בקרב בני האדם. כי הרי מקומה של האישה בבית במטבח ומקמום הלביאה בשדה הצייד, הלביאה כלביאה אמורה לדאוג לגורה , להאכילו ולדאוג לכל דבר שיצטרך בעוד האריה נח בכל שעות היום ולעיתים מניד עפעף.

כאשר מתבגר מעט סימבה לוקח אותו מופאסה לראש צוק התקווה. שם, הוא מרים אותו גבוה ואומר לו כי יבוא יום והוא ימלוך על צוק התקווה, כאשר מלכותו של מופאסה תסתיים. בכך, הוא קובע מראש את ההמשך אשר כולל את עתידו של סימבה כמולך הבא על "צוק התקווה". מעשה טוב או לא? היא אינה השאלה במקרה הזה, השאלה אותה אנו צריכים לשאול את עצמינו היא האם זה נכון להכתיר את סימבה לאחר מות מופאסה, ולהמשיך במסורת המלוכנית? אמנם מופאסה הוא המלך ואחריו אמור למלוך בנו, אך זהו מעשה שתלטני ולא בהכרח אומר כי עקב שורשי דמו צריך סימבה למלוך. מופאסה פועל בדרך מלוכנית עתיקה ומיושנת של עריצים ורודנים מן העבר דבר אשר מצייר את דמות מופאסה כדמות רודנית וניאנדרטלית. בנוסף לכך, יש שיראו שבמעשה הריסת ילדותו של סימבה. כלומר, מקדים את זמנו. הרי סימבה הוא עוד ילד קטן וכבר מגיל קטן מפיל עליו אביו את עול המלוכה ואחריות הנועדה למלך בוגר הבשל למלוך. בכך, מראש הוא הופך את סימבה לילד תחרותי, כי רוצה להיות המלך היחיד ושאף אחד לא יקח את מקומו, לשתלטן ומתנשא מעל החיות האחרות.
אך הריסת ילדותו של סימבה לא מסתיימת פה, כאשר נקלע סימבה לצרה מגיע מופאסה לחלץ אותו. על מנת להפחיד את הצבועים ולהציל את בנו, משתמש מופאסה באלימות ובהפחדה. מן מעשי אביו סימבה עלול להבין כי על מנת להיות מלך טוב , מכובד ומוערך אשר יכול לנצח כל אחד צריך להשתמש באלימות ולהפחיד את כל מי שעומד מולו. בעקבות כך כבר מגיל קטן לומד סימבה מהי אלימות , ובהמשך גם משתמש בה.


תוצאת תמונה עבור סקאר
סקאר-


סקאר הינו אחיו של מופאסה המלך אשר מולך על ממלכה שלווה אשר חיה בהרמוניה הוא למעשה אחיו הקטן של המלך ויש לו רצון לשלוט במקום אחיו, הוא גם דודו של סימבה. על פניו ישנה צלקת ומכאן בא שמו וגם דבר זה מעיד על דמותו שהיא מצולקת, פגועה, פגומה ושונה מהאחרים הוא גם כהה יותר מה שמבדיל אותו מהאחרים.הוא נחשב לאריה קר, אכזר, חסר מצפון, חסר ערכים, חסר כבוד וכאחד שיעשה הכל על מנת להשיג את מטרתו. סקאר עפ"י הסרט שימש כמנהיג הצבועים ורצח את אבא של סימבה וניסה להרוגו.

הייתכן שאנחנו טועים לגבי סקאר ודמותו?

הסיפור המוצג לפנינו בסרט "מלך האריות" שמתרחש ב"צוק התקווה" הינו סיפור גבורה ובו הטוב מנצח את הרע, סימבה ‏ומופאסה הם הצדיקים וסקאר הוא האויב הרשע. אם נתבונן בדברים באופן עמוק יותר נוכל לגלות כי אולי סקאר לא היה הנבל שחשבנו שהוא אחרי הכל, אולי הוא בעצם גיבור טראגי שסתם נעשה לו עוול עקב יריבותו עם אחיו מופאסה?
היריבות בין האחים: בסרט מוצגת יריבות בין שני האחים שנוכל לראות כי היא נובעת מתוך עמדותיהם הפוליטיות המנוגדות, מופאסה נקט בשיטה הרודנית - "כשאנחנו מתים, הגוף שלנו הופך לעשב, האנטילופות אוכלות את העשב, ואנחנו אוכלים ‏את האנטילופות, וכך כולנו חלק מגלגל החיים הגדול", כך מסביר מופאסה לבנו סימבה. ואילו סקאר נקט בשיטה דמוקרטית -שאיפתו למלכות לכך שיהיה שיוויון בין החיות האחרות לבי הצבועים, הוא צודד לצבועים שנמצאים מחוץ ל"גלגל החיים" הם יצורים ששנואים ע"י היצורים שמתגוררים ב"צוק התקווה".
הרג את מופאסה: לא פילא שכולנו חושבים שסקאר הוא הרשע בכל הסיפור הזה, הרי הוא הרג את מופאסה ואפילו הודה במעשיו, לא?
אפילו לא אחד ראה את הרצח מתרחש רק החיות שלא אומרות דבר וסימבה שראה אך ורק את נפילתו של אביו ולא היה נוכח בעת הרצח עצמו. הווידוי של מופאסה חיזק את המחשבה שהוא אכן רצח את מופאסה אחיו, אך האם הווידוי נאמר ממקום אמיתי או ממקום של פחד ואיומים?, סימבה בסוף הסרט מתעמת עם סקאר ומאשים אותו בבגידה ומאיים להרגו כאשר התוודה אליו סקאר, מכאן נוכל לראות כי הווידוי נאמר תחת איומים ולחץ.
שלטון סקאר: עוד סיבה משמעותית שאנו מחשיבים את סקאר לנבל הרשע בסרט היא האופן בו שלט,‏לאחר מות מופאסה  כאשר לקח את השלטון החל לנאום- "מותו של מופאסה היה טרגדיה איומה. אבל לאבד את סימבה, שבקושי הספיק לחיות… עבורי זה ‏אובדן אישי עמוק. בלב כבד אני מקבל את הכס. אך מתוך עפר הטרגדיה הזאת אנו נקום, להגיע ‏לשחר של עידן חדש, שבו אריה וצבוע יחיו יחד בעתיד גדול ונפלא".‏ מבלי להביט במילים בקונוטציה שלילית אלא באופן אובייקטיבי נגלה כי סקאר הרשע שהרג לכאורה את מופאסה ולאחר היעדרו של סימבה ירש את הכתר למעשה רוצה שוויון בין שני הזנים ולהטיב את העתיד ב"צוק התקווה". במקום לנצל את הרגע של לקיחת השלטון מאחיו מופאסה, בנאום בו יציג את העתיד ה"איום" שהולך להטיל על "צוק התקווה" הרי זהו הרגע ‏שבו הוא השיג את מטרתו, הגשים את תכניתו הזדונית, קיבל את השלטון, הוא בעצם מציג עתיד של שלום ושוויון בו הצבועים והאריות יוכלו לחיות ביחד.
ניתוח השיר:
אם היינו רואים את השיר כחלק מן הסרט היינו בוודאי אומרים כי השיר הינו שיר ההשתלטות
המתוכננת של סקאר על הממלכה.
השיר בעיקר מתמקד בסקאר וב"חיילי המשנה" שלו- הצבועים, הדמויות בשיר מוצגות כרעות, מגעילות, כהות עור אשר גרות בסביבה חשוכה וקודרת כך מוצגות הדמויות במהלך כל הסרט.

בקטע הנ"ל נראה כי סקאר מתייחס לצבועים כאל נחותים ממנו ומעמיד אותם במקומם, סקאר אומר בשיר כי הוא יכתיר את עצמו משמע את הכוח יקח לידיו בלבד ויחולל מהפכה רודנית ודיקטטורית, הוא מוסיף ואומר כי את מלוא זכויותיו הוא יקבל, כולנו יודעים כי רצונו העז של סקאר הינו להפוך למלך עריץ אך יחד עם זאת הוא אמור לקבל זכויות יתר והעדפה בכל תחום ותחום, דבר המעמיד אותו במעמד גבוה משאר העם ומעיד על דיקטטורה. אך הנה חוזרת לה השאלה, האם זה באמת כך? האם סקאר הוא הרשע? או שסקאר הוא רק קורבן הנסיבות שמנשה להטיב את עתידו וגורלם של האחרים הנחותים והממוצעים... הייתכן שסקאר באמת רוצה בטובת הצבועים? סקאר מציין בקטע כי לא מחליטים בשמים על חילוף הדורות, אולי הוא בעצם אומר כי על מנת לשנות ולהפוך את השלטון של מופאסה לשלטונו- מדיקטטורה לדמוקרטיה, צריך לפעול ולא לחקות שמשהו יקרה באופן ניסי. הוא מציין כי צריך להתכונן לשינוי בחייהם כי כאשר יהפוך למלך זוהי תהיה תקופה זוהרת ומופלאה לצבועים ואומר שהוא יפצה אותם בעת שיקבל את הזכות לעשות זאת.


מצד אחד בקטע לעיל נוכל לראות כי סקאר כדמותו אכזר ורשע, הרי זוהי הסיבה היחידה שדימו אותו להיטלר, כיוון שכל רשע ודיקטטור מושווה להיטלר מטבע הדבר. בקטע הקצע שמולנו נראה כי הצבועים- "נתיניו" לכאורה, צועדים בסדר ובארגון דבר שהיה מאופין בשלטון היטלר ובתהלוכותיו.
האם סקאר עושה זאת מתוך רצון להיות מלך ולהרוג את אחיו שגזל ממנו את המלוכה?, או האם עושה זאת מתוך צפייה להטיב את התנאים שלו  ושל הצבועים לחולל שינוי לטובה? או בכלל שילוב של שניהם?...
סקאר מבטיח לצבועים כי אם ילכו איתו לא יהיו רעבים, כידוע לנו הצבועים חיו באיזור חשוך וחסר חיים, לא היה באיזור זה מזון ואף לא מים ולמעשה סקאר מבטיח להם שלעולם לא יהיו רעבים, זוהי הבטחה שתשנה את חייהם של הצבועים ותהפוך אותם מנחותים ואוט- סיידרים לשווין בין שווים.
יתרה מזאת, הצבועים הוסיפו לשירתו של סקאר ואמרו " נפלא שיהיה לנו קשר, עם זה שיהיה בשלטון", בשלטון מופאסה לצבועים לא היה קשר טוב או בכלל עם המלך, להיפך הם היו שנואים ע"י המלך מופאסה וממלכתו. סוף סוף אחרי כ"כ הרבה שנים של דחייה מצד החיות ב"צוק התקווה" יוכלו בעזרת מנהיג שתומך בהם ורוצה בטובתם לעבור מן האיזור בו מתגוררים למקום טוב יותר, לחיות כשווים לאחרים ולא כנחותים להם.

אז האם תמיד מה שאנו רואים הוא הנכון? אם כן , תשאלו את עצמיכם מידי פעם, מדוע ניחן האדם בחכמה גדולה וביכולת החשיבה?